"וה יסלח לה"

פעמיים נאמר בפרשה "וה יסלח לה". במה מדובר ועל מה יסלח? לפי הדין, בעל ששמע נדר של אשתו נדר שבינו לבינה, נדר שיש בו עינוי נפש, יכול להפר לה גם שלא בנוכחותה.
ועל-כך אומרת הגמרא (קידושין פ"א:): "וה’ יסלח לה - במה הכתוב מדבר, באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים".

ולשון רש"י אצלנו בפסוק "זו היא שצריכה סליחה". אף על פי שבעלה הפר לה והיא אכלה בהיתר.ומוסיפה הגמרא ואומרת: "רבי עקיבא, כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי. - אמר, ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה, מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה".

וכך נהג רבי עקיבא גם בפסוק נוסף, וכך אומרת הגמרא: "כיוצא בדבר אתה אומר "ולא ידע ואשם ונשא עונו", כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב אמרה תורה ולא ידע ואשם ונשא עונו, מי שנתכוין לאכול חלב ועלה בידו על אחת כמה וכמה.

איסי בן יהודה אומר ולא ידע ואשם על עוונו על דבר זה ידוו כל הדווים". ויש לשאול, אשה זו צריכה סליחה, הרי לא עשתה כל עבירה שהרי בעלה הפר את נדרה, ואם נאמר שהיא עברה עבירה במחשבה שלא ידעה שבעלה הפר לה ובכל זאת אכלה וכי הקב"ה מעניש על המחשבה, אכן, עונש אין לה על המחשבה אבל אדם שהגיע למצב כזה שהוא חוטא במחשבה צריך לבדוק את עצמו כיצד הגיע למצב שחטא במחשבה.

וכן מי שנתכוין לאכול שומן ובטעות עלה בידו חלב, הוא לא אשם ואף על פי כן צריך להביא קרבן ונשא עוונו כיון שלא היה זהיר מדי וזוהי כוונת רש"י בפירושו לגמרא "כל הדווים – שיש להם לב לדוות, ידוו על זה שאינו מתכוין ויש כאן נשיאות עוון". אם אדם נכשל ועובר עבירה במחשבה, או עשה עבירה בשגגה ולא ידע, והוא אינו מצטער על שגגתו, על זה צריך להצטער, על זה ידוו הדווים שלא התחרט ולא חזר בתשובה. ולכן, וה יסלח לה - אם נכשלה וחשבה לאכול דבר איסור והתחרטה ולבה נשבר בקרבה, המחילה מחילה  וה יסלח לה.

ומכאן כמה צריך האדם להתקדש ולהטהר ולהשמר שלא יבוא לידי איסור אפילו לא בשגגה וגם לא      במחשבה. ולא איסור שאסרה התורה בלבד, אלא אפילו איסור     שאסר הוא על עצמו, וצריך האדם לשמור מאוד את פיו ולשונו וכבר הזהירו חז"ל מאוד בענין הנדרים ואמרו טוב שלא תדור, והנודר נדר כעושה במה. כי אדם צריך מאוד לשמור את עצמו שלא יכשל ולא יבוא לידי עוון ומכשול אף לא בשגגה ובמחשבה מעתה ועד עולם.