למען תלמד ליראה
"עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, ואכלת לפני ה אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה אלקיך כל הימים" (י"ד כ"ב-כ"ג).
מעשר זה עליו דיברה התורה הוא מעשר שני ישנם כמה וכמה הבדלים בין מעשר שני למעשר ראשון: מעשר ראשון הוא ממונו הפרטי של הלוי ויכול הוא לעשות בו כרצונו ולאכלו היכן שירצה. אך מעשר שני, חייב האדם להעלותו או את דמיו לירושלים ולאכלו שם, והוא נקרא קודש, ונפסקה ההלכה שהוא ממון גבוה (קידושין נ"ד). היות מעשר שני ממון גבוה מתאפיינת בכך שלעומת מעשר ראשון, שהלוי יכול לקדש בו או אף מי שקנה את המעשר הזה מהלוי, הרי מעשר שני אין מקדשין בו אשה כי אינו ממונו של אדם אלא ממון גבוה.
מעשר ראשון נאכל בטומאה ומעשר שני אינו נאכל בטומאה, מעשר ראשון בזמן הזה אליבא דכו"ע מדרבנן, ומעשר שני יש מי שאומר שגם בזמן הזה הוא מדאורייתא. הרי חמור הוא מעשר שני ממעשר ראשון.
מהו עניינו של מעשר שני המלמד יראת ה? לפי מוספי רש"י והאלשיך הקדוש פירוש הכתוב "ואכלת לפני ה אלקיך" שתדע שאתה עבד לה ואתה אוכל את המעשר שני משולחן גבוה. וכדברי האלשיך הקדוש "ובזה תלמד להכניע עצמך ליראה את ה". ובספרי (הובא בתוס ב"ב כ"א) אמרו שלא ההבאה לירושלים מלמדת יראת ה אלא ההמצאות בירושלים היא המלמדת ליראה את ה. וכלשון הספרי המובא שם: גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד, שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה כולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, היה גם הוא מכווין ליראת שמים ועוסק בתורה".
וכדברי התוס שם היה רואה קדושה גדולה בירושלים, כהנים בעבודתם וכו. ואפשר לשלב את שני הפרושים, צריך האדם לדעת שלא רק מעשר שני איננו שלו אלא הוא ממון גבוה, אלא שכל מה שמוציאה השדה שנה שנה הכל מאתו יתברך שמו ויתעלה.
לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה אלא הקב"ה אוסר עליך לאכול את כל הפירות והירקות עד שתפריש ואז הנותר מותר לך.
עולה אדם לירושלים ורואה את הניסים בירושלים ובבית המקדש, רואה כהנים עובדים במרץ ובחשק, רואה יהודים העושים מצוות בהתלהבות והוא נפעל ומתפעל מכך.
וכבר כתב הרמב"ם שתכונת האדם להדמות לסובבים אותו. והנמצא בירושלים מרגיש את אוירת הקדושה ולכן כלשון הספרי "מכווין גם הוא" - גם הוא מתעורר לעבוד את ה’ בקדושה ובשמחה.
וצריך האדם לזכור ליראה את ה - כל הימים לא רק בימים שאתה בירושלים אלא ההשפעה הזאת תמשך כל הזמן.
ובדורנו שאין לנו את קדושת ירושלים הנראית עין בעין בבת מקדשנו יש לקיים את מאמר הכתוב: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו"
כל תלמיד חכם הוא בבחינת כהן, ויש להדבק בת"ח לראות את ההתלהבות שלהם בקיום תורה ומצוות. וזה ילמד את האדם ליראה את ה כל הימים.
