ושמחת בכל הטוב
התורה הקדושה מצוה את האדם ואומרת לו "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה אלוקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך". טבע האדם כך הוא. יש לו מנה - רוצה מאתיים, וכן על זה הדרך. טורח ויגע בעולם הזה לצבור, לאסוף ואינו אומר די. אך לא כך צריך להתנהג. ידע האדם כי איזהו עשיר? השמח בחלקו. כל מה שיש לו לאדם צריך הוא לומר יש לי טוב וזהו כל הטוב, אחרת מעולם לא ישמח האדם ותמיד יחשוב שחסר לו דברים והוא צריך להוסיף.

ועל כך רומזים אנו בברכת המזון באמרנו "בכל מכל כל", ובאברהם אבינו נאמר "וה ברך את אברהם בכל". ביצחק נאמר "ואוכל מכל" וביעקב אבינו נאמר "וכי יש לי כל". ועל פי הפשט הכוונה, שאנו מתפללים שנזכה להתברך בברכות האבות הקדושים, אך יש בזה רמז שצריכים אנו לידע שכל מה שהיה לאבות היה לגביהם הכל. ולכן אמרה התורה "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך", ואז קבועה בך בקנין שלם ההכרה והאמונה שזהו הכל.

ופרשה זו בענין ביכורים דווקא נאמרה, שהרי רואה האדם תאנה, פרי שבכר, ומצד טבעו בעודו בכפו יבלענו, אך אומרת התורה, את הביכורים תביא מארצך "ושמת בטנא" ותשמח שאתה מביאם לפני ה יתעלה ויתברך. ואם כך אתה עושה ויודע שלא בכחך ועוצם ידך גידלת, תהא לך ברכה גדולה ומתנה מאתו יתברך בכל המותר.

ויש להוסיף בפרשה. ידוע שרבינו האו"ח הקדוש הסביר את הפסוקים הללו בענין העולם הבא והיה כי תבוא אל הארץ - זהו עולם האמת. ושמחת בכל הטוב - זו התורה הקדושה. כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. התורה היא תכלית הטוב, וכדבריו: "שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעין ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".
דהיינו, נאמר "פיקודי ה ישרים משמחי לב". אדם שרוצה לשמוח שמחה אמיתית בעולם הזה ובעולם הבא שתהא על ראשו שמחת עולמים - יעסוק בתורה ויקראנה בנעימה. וכבר אמרו חז"ל "כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה – עליו הכתוב אומר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים" וגו (מגילה ל"ב),

כי את התורה צריך לקרוא וללמוד בשמחה, ואף כל המצוות כולן יש לקיימן בשמחה. ועל כך אמר הכתוב ושמחת בכל הטוב - שמחה אמיתית רק על ידי טוב של תורה הנמצאת מן הלימוד עד למעשה המצוות אשר תעשה אותם בשמחה, ואז טוב לו לאדם בזה ובבא. והכתוב אמר במדוייק "אשר נתן לך". וכן אנו אומרים בברכת התורה "אשר נתן לנו", ובהגדה "אילו... ולא נתן לנו את התורה". כי התורה נתנה לנו במתנה מוחלטת, ואף שהיא מתנה והופכת לקנינו של האדם "ובתורתו יהגה" - אינו רשאי לעשות בה שום שינוי. לא להוסיף ולא לגרוע.

ויש לחבר את הדברים עם דברי רבינו האו"ח הקדוש שכתב, אין והיה אלא לשון שמחה "להעיר שאין שמחה כישיבת ארץ ישראל". ומעתה, שמחה בישיבת ארץ ישאל, ושמחה בלימוד תורת ה זו השמחה האמיתית, ושמחת בכל הטוב - בשמחת התורה ושמחת הארץ הקדושה.

ושמחת בכל הטוב

התורה הקדושה מצוה את האדם ואומרת לו "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה אלוקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך". טבע האדם כך הוא. יש לו מנה - רוצה מאתיים, וכן על זה הדרך. טורח ויגע בעולם הזה לצבור, לאסוף ואינו אומר די. אך לא כך צריך להתנהג. ידע האדם כי איזהו עשיר? השמח בחלקו. כל מה שיש לו לאדם צריך הוא לומר יש לי טוב וזהו כל הטוב, אחרת מעולם לא ישמח האדם ותמיד יחשוב שחסר לו דברים והוא צריך להוסיף.

ועל כך רומזים אנו בברכת המזון באמרנו "בכל מכל כל", ובאברהם אבינו נאמר "וה ברך את אברהם בכל". ביצחק נאמר "ואוכל מכל" וביעקב אבינו נאמר "וכי יש לי כל". ועל פי הפשט הכוונה, שאנו מתפללים שנזכה להתברך בברכות האבות הקדושים, אך יש בזה רמז שצריכים אנו לידע שכל מה שהיה לאבות היה לגביהם הכל. ולכן אמרה התורה "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך", ואז קבועה בך בקנין שלם ההכרה והאמונה שזהו הכל.

ופרשה זו בענין ביכורים דווקא נאמרה, שהרי רואה האדם תאנה, פרי שבכר, ומצד טבעו בעודו בכפו יבלענו, אך אומרת התורה, את הביכורים תביא מארצך "ושמת בטנא" ותשמח שאתה מביאם לפני ה יתעלה ויתברך. ואם כך אתה עושה ויודע שלא בכחך ועוצם ידך גידלת, תהא לך ברכה גדולה ומתנה מאתו יתברך בכל המותר.

ויש להוסיף בפרשה. ידוע שרבינו האו"ח הקדוש הסביר את הפסוקים הללו בענין העולם הבא והיה כי תבוא אל הארץ - זהו עולם האמת. ושמחת בכל הטוב - זו התורה הקדושה. כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. התורה היא תכלית הטוב, וכדבריו: "שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעין ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם". דהיינו, נאמר "פיקודי ה ישרים משמחי לב". אדם שרוצה לשמוח שמחה אמיתית בעולם הזה ובעולם הבא שתהא על ראשו שמחת עולמים - יעסוק בתורה ויקראנה בנעימה.

וכבר אמרו חז"ל "כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה – עליו הכתוב אומר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים" וגו (מגילה ל"ב), כי את התורה צריך לקרוא וללמוד בשמחה, ואף כל המצוות כולן יש לקיימן בשמחה. ועל כך אמר הכתוב ושמחת בכל הטוב - שמחה אמיתית רק על ידי טוב של תורה הנמצאת מן הלימוד עד למעשה המצוות אשר תעשה אותם בשמחה, ואז טוב לו לאדם בזה ובבא. והכתוב אמר במדוייק "אשר נתן לך". וכן אנו אומרים בברכת התורה "אשר נתן לנו", ובהגדה "אילו... ולא נתן לנו את התורה". כי התורה נתנה לנו במתנה מוחלטת, ואף שהיא מתנה והופכת לקנינו של האדם "ובתורתו יהגה" - אינו רשאי לעשות בה שום שינוי. לא להוסיף ולא לגרוע.

ויש לחבר את הדברים עם דברי רבינו האו"ח הקדוש שכתב, אין והיה אלא לשון שמחה "להעיר שאין שמחה כישיבת ארץ ישראל". ומעתה, שמחה בישיבת ארץ ישאל, ושמחה בלימוד תורת ה’ זו השמחה האמיתית, ושמחת בכל הטוב - בשמחת התורה ושמחת הארץ הקדושה.